במאי 2009 כתבתי פה על אכסניית פאוזי עאזר Fauzi Azar Inn בעיר העתיקה של נצרת. הקשר בין תיירות אקולוגית ואחראית לתרומה לקהילה המקומית נראה קצת עקיף לאחר ההתעסקות בקומפוסט, מיחזור ופרמקלצ'ר באתר. ובכל זאת פאוזי עאזר קיבלה באופן רשמי החודש את הפרס היוקרתי על ניהול תיירות אחראית התורמת לקהילה ומעצימה אותה. אם עד עכשיו הביא המצאותה של האכסניה לקידום העיר נצרת - הזכייה בתחרות חשובה זו רק תעצים את הענין.
מזל טוב לצוות הנפלא של פאוזי עאזר.
להלן הכתבה כפי שפורסמה לפני שנה וחצי:
את יום הולדתי השלושים ומשהו החלטנו לחגוג במקום מיוחד במינו. כיוון שאני חובבת מסגדים וקריאות מואזין, שווקים שבהם אפשר לעשות "תמונות של הרבה" (דברים) וכנאפה, הלכנו על נצרת העתיקה, כלומר, נסענו לשם (זה היה קלאסי להגיד שרכבנו לשם על אופניים, או שהלכנו לשם בשביל ישראל, אבל לא עשינו את זה... הפעם).
אפילו מי שגר קרוב לנצרת כמעט לא מגיע לבקר בעיר העתיקה הזו. מידי פעם נזכרים בה כשהאפיפיור מגיע לביקור (פעם בעשור...), התושבים זוכים לאספלט על עוד כמה מטרים כביש, סיקור בחדשות ובזה זה נגמר. אבל העיר היפה היושבת ליד טבורו של התבור בהחלט מצדיקה ביקור והר הקפיצה מצדיק קפיצה.
ובנצרת- אכסניה. כשאומרים את המילה אכסניה מיד נזכרים בטיול השנתי של כיתה ח', כשהיינו שטופי הורמונים והאף שלנו היה לא פרופורציונלי לפרצוף והתגנבנו החוצה מהחדרים עם מיטות הקומותיים, עטופים בשמיכות צמר דוקרניות, מתחמקים ממורות שנרדמו על משמרתן, רק בשביל ההתחמקות ולא בשביל שום דבר אחר.
ובנצרת - גסטהאוס. מצד שני כשאומרים גסטהאוס (Guest House) מייד עולים באף ניחוחות תרמיל וארצות רחוקות, מסעות ללא התחלה או סוף מפה לשם, פגישה מקרית עם שלל טיפוסים משלל מדינות שבמקרה הגיעו באותו זמן לאותו מקום, מדף מצרכים משותף, מדף במקרר, ספר המלצות, שלטים שמסבירים מה מותר מה אסור מה כדאי...
אז האכסניה אליה הגענו בנצרת, 'פאוזי עאזר', היא יותר מהכל- גסטהאוס. חנינו בפאתי העיר העתיקה וצעדנו ברחובות הצרים והמוצלים, הרכנו את הראש ועברנו בעד הפשפש המאויר אל חצר הבית הערבי המדהים והשמור ומייד הרגשנו בחו"ל. באולם הרחב והמשותף שבקומה העליונה ישבו תרמילאים דוברי שפה זרה זו או אחרת ומתנדבת מהולנד נגשה אלינו לטפל בעניניינו. בעודנו מביטים במטבח המשותף והנקי ובנוף המשקיף על כל העיר , בולטת במיוחד כנסיית הבשורה, מרוצים מהאוירה הקוסמופוליטית, קיבלנו את המפתח לחדר מאוד לא אכסנייתי. חדר זוגי קטן ורומנטי בעוד חצי קומה מעל הכל (טוב, כנראה שיקח זמן עד שנחזור להתחפ"ש* בדורמס**).
אורי, שמצא את עצמו מתאמן בזחילת גחון על השיש המרמריסי באולם המרכזי, מהופנט מהתקרה המצויירת התכולה, לא הבין למה ההורים שלו מחייכים מאוזן לאוזן ופוצחים בשיחות עם זרים גמורים שהוא לא ראה, וגם הם לא, מעולם.
בחוץ דנדנו פעמוני כנסיית הבשורה ועוד כמה כנסיות קטנות החרו החזיקו אחריה. החלטנו לנסות לצאת לארוחת ערב, עם אורי זה אתגר שאנחנו מתנסים בו כל פעם מחדש. שרה, המתנדבת ההולנדית שבאה להתנדב באכסניה ובינתיים גרה בנצרת ומדריכה סיורי יום בעיר, המליצה לנו על מסעדות טובות בסביבה, מרחק הליכה ברגל מהאכסניה.
אורי שכב בעגלה ממאן להרדם כרגיל, אבל אחרי הליכה של כמה דקות בסימטאות הצרות על אבני הגיר הקופצניות והמסותתות (להגיד ירושלמיות בנצרת זה לא כל כך פוליטיקלי קורקט לא?) הוא ישן ממש טוב ואנחנו הצלחנו להנות מארוחת ערב במסעדה מקומית שקטה. את הלילה סגרנו עם זיקוקים שהופיעו בחלון חדרנו סימן לפאנטאזִיָה רחוקה ועליזה.
למחרת השכמנו לארוחת בוקר בחדר האוכל הקטן שנפתח שם לא מזמן, חביתה וזיתים, לבנה ופיתות עם זעתר שהרגע נקנו ברחוב הסמןך, פגשנו עוד כמה מבאי המקום, שני זוגות ישראלים שישנו גם הם בחדרים זוגיים ושלישיית גרמנים-פולנים, אחד מהם מתנדב מטעם הצבא הגרמני בירושלים למשך שנה ויודע כבר להגיד ש"הכל סבבה".
יצאנו עם השלישיה הפולנית-גרמנית לסיור מודרך (שרה ההולנדית, רק חודשיים בעיר וכבר יודעת את כל ההיסטוריה וכולם מכירים אותה). את הסיור פתחה סוראיידה, נכדתו של פאוזי עאזר, שמנהלת את המקום וסיפרה לנו את הסיפור המדהים על מעוז ינון, צעיר כמונו, ריח גסטהאוסים באפו, שהיה לו חלום והוא הגשים אותו בנצרת בבית ערבי ישן. בעזרת משפחת עאזר חזר הבית לחיים ומציג בגאווה את המסורת הערבית של העיר, האולם המרכזי עם שלושת החלונות המוקשתים, התקרות המצוירות, הקשתות של החצר המרכזית. קסם.
מאז עוד המשיך מעוז והקים את רשת האכסניות הפרטיות של ישראל (ILH) והגה עם דייוויד לנדיס את שביל ההליכה בעקבות ישו (Jesus Trail). לאחרונה פתח מעוז בית אירוח נוסף בסמוך לפאוזי עאזר בשיתוף עם משפחה נצרתית - אל מוטראן. האירוח שם מתאים לכינוס משפחות, או לכמה זוגות חברים.
איפה היינו? סיור בנצרת. עברנו מסגדים, שווקים, כנסיות, סמטאות, חנות תבלינים נהדרת וקינחנו בכנאפה מצויינת. העיר העתיקה של נצרת לא היתה מקום סימפטי בשנים האחרונות ומאז שהוקמה האכסניה והתחילו להגיע תיירים לתוך העיר, החלו בעלי העסקים הישנים לחזור ולפתוח חנויות בעיר העתיקה.
מה שנשאר עכשיו זה לחזור הביתה ולחפש מקום להקים בו גסטהאוס.
אז מה לזה ולאקולוגיה?
כבר דברנו בעד שימור התרבות והמסורת, שימור המגוון התרבותי העולמי, שימור ההיסטוריה וכן הלאה. באכסניית פאוזי עאזר לא רק שעושים את כל אלו, משמרים את המבנה ומעודדים את החשיפה לתרבות הערבית אלא גם את משמרים את האווירה במקום, השקט, הפשטות. עצם קיומה של האכסניה לא רק מושך תיירים וטיילים אל תוך המקומות שנשכחו אלא גם מפריח את המקום עצמו מבפנים החוצה. עידוד האורחים לרכוש ולבלות בחנויות ובמסעדות שסביבה, תורם רבות לרווחת הקהילה המקומית, וכמובן זה חלק משימור המערכת האקולוגית של התרבות האנושית.
|
רעיון אחד:
נסו לגלות על עסקים מקומיים שנמצאים סביבכם ולפרגן להם. אולי מישהו לידכם מנהל חוג רקמה או יוגה בביתו, אולי מישהו מייצר גבינות עזים. קנו מידי פעם במכולת השכונתית ולא רק בסופרמרקט. דאגו לרווחת הקהילה והשכנים שלכם. טפחו שכנות מפרגנת. |
|
אכסנית פאוזי עאזר
Fauzi Azar Inn
חווית אירוח ייחודית בבית עשירים ערבי בן 200 שנה בלב העיר העתיקה של נצרת.
חדרים לקבוצות למשפחות ולזוגות במחיר של 70 ₪ (למיטה) ועד 450 ₪ לחדר זוגי.
סיור מודרך של שעתיים בעיר העתיקה (בדר"כ באנגלית) כל יום ב-10:00, 15 ש"ח לאדם.
www.fauziazarinn.com
כרטיס העסק של אכסניית פאוזי עאזר |
* להתחפש מלשון חפ"ש= חייל פשוט.
** דורמס (Dorms מלשון Dormitory) חדרים המכילים כמה מיטות והשוכרים שם משלמים לפי מיטה. באכסניית פאוזי עאזר יש חדר כזה המכיל 7 מיטות (בקרוב 13) המחיר למיטה 70 ₪ ללילה.
פאוזי עאזר אין נבחר כמקום היחידי בארץ המומלץ בספר חדש - Clean Breaks: 500 New Ways to See the World – "חופשה נקייה – 500 דרכים חדשות לראות את העולם. ב"חופשה נקייה" נבחרו בקפידה 500 מקומות מדהימים ברחבי העולם אשר מעוררים השראה לראות את העולם בדרך חדשה, מעודדים תיירות ייחודית ומאפשרים טיול אלטרנטיבי אשר יוצר שינוי אמיתי בחיי האנשים המקומיים ובכדור הארץ.
לאתר של פאוזי עאזר
קראו עוד על תיירות אקולוגית בטור של אפרת לאור
מצאו עסקי תיירות אקולוגית באינדקס של getgreen
.jpg)
