טיול ליקוט

לפני אלפי שנים העולם התחלק לציידים ולקטים. ובמילים אחרות: אלו שרדפו אחרי הממוטה או הצבי ואלו שאספו צמחי מאכל. עברו אותן אלפי שנים והנה אנו קונים בסופר את בשר הציד ואת ירק הגן. מה היינו עושים אם נולדנו שנה לפני שהמציאו את המכולת? שאלה טובה.

 

לפני 20 שנה עוד יצאתי אחרי הגשם לאסוף פטריות יער, מצצתי חמציצים, חיפשתי צנוברים באצטרובלים ואכלתי מלחם החובזה בצידי השבילים שהוליכו לבית הספר. היום אני יוצאת ללקט באדנית התבלינים ולעיתים בחורף אני עוד מוצאת את העונג באיסוף עלי חובזה וסרפדים והשלכתם לחביתת הערב. אני מוסיפה לזה קצת טעימה של פרחי עירית בטיולים, קטיף תותי עץ הנקרים בדרכי, מלוח וקזוח וזה מה שנשאר.

 

זה כבר כמה שנים שהלקטים פשטו בארצנו ואיתם הגילוי וההכרה של הטבע הסובב אותנו וכמה אפשר להיות ניזונים ממנו. נסו לדמיין בעיני רוחכם שאתם יוצאים לטייל ואוספים מלוא התרמיל, עשבים ועלים, גבעולים ופירות של צמחי בר רעננים וטובים למאכל והכי חשוב.. בחינם!  טוב, אולי זה לא הכי חשוב אבל זה בחינם!  ובשפע! ומצטרף לתחושת החדווה, כן, חדווה בלתי מתפשרת של ליקוט. ויאמרו צא ואכול.

 

הליקוט הוא אומנות, אפשר להתנסות בה לבד ואפשר להרחיב את ההתנסות וללמוד מהמנוסים. אנשים שהפכו את זה ליותר מארוחה, לאורח חיים של ממש. אורי יורמן, הפועל להפצת הבשורה של הליקוט בכלל והליקוט העירוני בפרט, אומר שליקוט עוזר לנו לפרוץ את המחסום בינינו לבין הטבע, להתחבר, ואני מוסיפה - להרגיש בטחון ולגלות כבוד. כשמתחילים להכיר דברים בשמותיהם, בצורתם, בטעמם, במקום מגוריהם (צמיחתם) מרגישים כמו בין חברים ותיקים. שימי רף, שומר גן, לקט מנוסה וגר בטיפי (אוהל אינדיאני) אומר שהרבה מהבעיות האקולוגיות נובעות מהניתוק שבין האדם והטבע, ומחוסר ההבנה של הקשר. ככל שיהיו יותר אנשים שיתנסו בליקוט יהיו פחות ופחות נזקים לסביבה.

 

כמה עקרונות שלמדתי (משימי רף) בסדנה קצרה על ליקוט:

·         מה - בכל שלב בחיי הצמח תזרום האנרגיה שלו לחלק הגבוה ביותר החדש ביותר. זהו החלק בעל החיוניות הגבוהה ביותר לאותו רגע ואותו מומלץ לאכול. למשל בחובזה. יש עונה בה יש עלים, ואז הם התוצרת המועדפת והחיונית, לאחר מכן יוצאים הפרחים ובשלב מאוחר יותר הפירות העגלגלים, בשלב זה העלים כבר יבשים ולא מומלץ לאכול מהם, אבל הפירות טובים ומלאים אנרגיה.

·         מה וכמה - עקרון ה"טעים לי"- מה שטעים מאוד אוכלים.. ואוכלים... עד שזה לא טעים לי יותר. ואז עוברים לאכול משהו טעים אחר. לעיתים נחזור לטעים הראשון, ככה הגוף עובד  הוא יודע מה טוב לו ואם נהיה יותר קשובים לגוף נדע לאכול מה שטוב לנו.

·         איך - כמו שכבר מזמן שכחנו: קוטפים חלק קטן בגודל צימוק... מסתכלים, ממששים, מריחים, מלקקים, שמים בפה, נושמים. מחרישים. לעיסה אחת קטנה. נשימה. ואז עוד כמה לעיסות, להעביר מצד לצד, ללעוס, לבלוע, להרגיש. היוגה של המזון והגוף. 

זוהי כמובן לא כל התורה, אני צמאה לעוד וגם רעבה.

 

לקטים מטיילים

מטיילת אנוכי וטיילתי רבות בחיי, אבל לפעמים ובעיקר בתקופה האחרונה, הטיול מסתכם בפרישת מחצלת ועליה אנחנו נזרקים יחד עם מיטב מאכלי מטבחנו. המעבר מכאן ללקטים המטיילים יהיה ודאי מאתגר אבל אני מחכה לו בכיליון עיניים וקיבה. קבוצת הלקטים המטיילים נפגשת מידי כמה שבועות לטיול של כמה ימים בו כל מזונם מושתת על ליקוט מהטבע ואכילת המזון בצורתו הטבעית.  אז יש אנשים שבאים לטעום ויש אנשים שבשבילם זה יומיומי, הם מטיילים כלקטים גם כשהם בבית.

 

בטיולים האלו בא לידי ביטוי עוד עקרון חשוב שמלווה את הלקטים באשר הם, בטיול ובחיים, ומומלץ לכולנו לגשת ולרכוש את הכישורים ולהאמין בו, עקרון השפע. הטבע מלא בשפע מזונות שקיימים בחוץ, הושט היד וגע בם, לאורך כל השנה. נסו רק לדמיין לעצמכם איך מרגיש אדם לאחר כמה ימים בהם מצא את כל מזונו תוך טיול בטבע. ואני תוהה אם בנוסף לתחושת הניקיון, התעלות הרוח והאמון בשפע הטבעי, האם האמון באדם יחזור אליו גם?

 

 

---

קראו עוד על תיירות אקולוגית בטור של אפרת לאור

מצאו עסקי תיירות אקולוגית באינדקס של getgreen