חמדתיה

לעת ערב הגענו לסג'רה, הרחוב הראשי של המושבה כבר החל להחשיך כשהסתכלנו סביבנו וחפשנו את חמדתיה. החצר חשוכה וטומנת בתוכה הפתעות שנראה רק בבוקר. בינתיים אנחנו מגלים פישפָשים שמובילים לחצר אחורית ומוצאים בה קרון עץ קטן ונדנדות, ושקט נעים.. רק קול פכפוך המים נשמע מן הבריכות שבחצר, שקשה להבין איך הוא כוון בדיוק למצב המרגיע, המפכה, המוסיקלי, כאילו מומחה בקולות פכפוך ישב והלחין אותו במיוחד לחצר זו.

חמדתיה נראית כמו חצר איכרים מלפני 100 שנה, והיא אכן נבנתה על חורבות חצר משפחת איכרים סג'ראית. כשעתליה מראה לי את התמונות של מה שהיה בחצר הזו כשהם רכשו אותה לפני 7 שנים, קשה לי להאמין שאת מעט הקירות המטים לנפול שהיו פה, מפוזרים ומתפוררים, הפכו היא ובעלה- אלי, לגן עדן קטן המציע גם אירוח מפנק, גם השראה לאורח חיים אקולוגי וגם טעימה מאיך שנראו הדברים בתחילת המאה שעברה. 

מאיפה מתחילים? מהקירות, מהבריכות, מהשירותים? נתחיל מהיין, כך גם אנחנו עשינו. על השולחן בחדר חיכה לנו בקבוק יין אורגני מהכרמים שסובבים את נחלה. לא שאני כזו אנינת יין אבל הוא היה פשוט טעים. בתוך החדר שלנו רהיטים ואביזרים שנותנים לך תחושה שנאספו מתוך גלריה מיוחדת. בדיעבד מתברר שנבנו במיוחד לפה (המיטות) או שהם יצירות של אמנים מקומיים (האהילים). כרסמנו בהנאה את עוגת הבית שהושארה לנו ליד היין ונכנסנו כולנו לאמבט המטוייח בבוץ לרחצה נעימה עם סבוני שמן זית . הלילה היה שקט.

עם בוקר יצאנו אל החצר לפגוש בנפלאות שהחושך הסתיר מאיתנו: בריכת צמחי מים עם ראשנים וגמבוזיות, בריכת טבילה מטוייחת לבן עם מים תכלת. שירותים יבשים בסגנון קומפוסט, זוג אופניים תכלת בסגנון עתיק לטיולים בסביבה, ערסל זוגי מתוח בין עצי הזית, ספות לבנות תחת השמשיה.. וכלבה.

בין החדרים, בחצר ומסביבה גינות ירק קטנות, מוגבהות ובהן כל טוב  העונה, צמחי תבלין ותה, עגבניות שרי, חצילים, דלעות ודלועים אחרים. גפן בלדי מקומית עם ענבים קטנים ומתוקים, פסיפלורה ובתוך הכרם גם לול קטן של תרנגולות שנע מידי פעם כדי שהתרנגולות יזבלו את כל הכרם.

הבית המרכזי נפתח ועל הדוכן כל טוב הגינה, סלטים, ביצים, לחמים, גבינות עיזים (גם את העיזים פגשנו לאחר מכן וטעמנו חלב ישר מין העטין). לאחר שהתמלאנו בארוחה שתספיק לנו לכל היום פגשתי בעתליה שחשפה בפני עוד פינות חמד נסתרות- אמבטיית שמש בתוך סוכת פסיפלורה לרחצה בחוץ ולמחשבות. חדר קטן וסודי וליידו בית על עץ עטוף כריות.. ואני בטוחה שעדיין לא ראינו הכל, כי שהינו רק לילה ולא חקרנו לעומק כל אבן בחצר.

חמדתיה היא גן עדן מעורר השראה שקשה להתעלם מההשקעה שבבנייתו ומהההשקעה המתמדת בדאגה לאורחים ולהנאתם. אם אתם באים מהמקום האקולוגי וגם אם לא, בודאי תצאו מפה עם רעיונות לדברים שתרצו ליישם גם בבית, בגינה ובחיים. אם זה השילוב של המקומי, השימוש החוזר בפרטים מרצפה ועד גג, המיחזור של הפסולת האורגנית מקליפת ירק ועד זבל אנושי, התחזוק של גינה שמבוססת על ירק ופרי ומחופה כפיסי עץ, ההרגשה הנעימה שאין לה תחליף, שאתה יכול פשוט לקטוף מהשיח שלצידך ולאכול.

משאירה לכם קצת דברים לשאול בעצמכם את עתליה, זהו אחד מן המקומות שכדאי להכיר גם את האנשים שמאחוריו ולהנות הנאה שלמה מהחיבור של האדם למקום.

אפרת לאור - אפרת היא טיילת, מדריכה ומתעדת מסעות בכתיבה וצילום, בעלת תואר ראשון בגיאולוגיה ובמדעי הסביבה. שימשה כעורכת וכתבת של "למטייל", עסקה בקידום תיירות אקולוגית בארץ. בנוסף, מגדלת עם ניר את אוּרי, שחר ועוד כמה תבלינים, מייצרת קומפוסט בגינה ומפיצה דואגת להפצת מודעות סביבתית אצל כל מקורביה.