הכל מתחיל בחינוך!

המחאה החברתית של הקיץ האחרון חידדה עוד יותר את ציפיות הציבור מהתאגידים בהקשר החברתי והסביבתי. מונחים כמו צדק חברתי וסביבתי תפסו מקום של קבע בשיח הציבורי, וממשיכים להתבסס כערכים הכרחיים.

אחת התפיסות הניהוליות העוסקת בתחום היא האחריות התאגידית: לפי תפיסה זו, לוקחים התאגידים בחשבון את צרכיהם של מחזיקי עניין שונים, ביניהם הסביבה והחברה, במהלך ניהול עסקיהם. באופן זה כל הצדדים מרוויחים: הסביבה, שעד כה לא נלקחה כלל בחשבון אלא כמשאב, והתאגיד, בחיזוק המוניטין ובניהול מושכל של הסיכונים.

בעידן בו פעילותם של תאגידים נפרשת על פני יבשות, המילה כפר גלובאלי מקבלת משמעות חזקה. ישנם תאגידים בעלי יכולות כלכליות של מדינות ואף יותר מכך, ופעילותם נוגעת בחיי היום יום של מליוני אנשים ברחבי העולם. לפיכך, לתאגידים ישנה אחריות לפעול למען הסביבה ולצמצום הנזקים הנגרמים לה. במסגרת זו, תאגיד אשר מבקש לפעול באחריות סביבתית, יכלול שיקולים סביבתיים במערך קבלת ההחלטות העסקיות והניהוליות השוטפות שלו (במטרה לשמור על האינטרסים הסביבתיים והחברתיים) כיום ולמען הדורות הבאים. תאגידים אלה יכולים לפעול במגוון דרכים ובמסגרת תוכנית עבודה מפורטת לצמצום הנזק הסביבתי, על ידי ייעול תהליכי ייצור ושינוע, צמצום פליטות מזהמות, צמצום צריכת מים, אנרגיה והשלכת פסולת, תכנון ועיצוב מוצרים ידידותיים לסביבה, הנחלת נהלי חשיבה סביבתית כערך בקרב ההנהלה והעובדים, ומעבר לחיים משרדיים "ירוקים" באמצעות עידוד העובדים והקנייה של כלים נכונים. מכיוון שפעילותם של התאגידים נוגעת בכל כך הרבה תחומים, בכל כך הרבה אנשים, ובכל כך הרבה מקומות בעולם, למעבר לדפוסי פעילות ידידותיים לסביבה יכולה להיות השפעה ישירה על שטחים נרחבים, בעלי חיים רבים, ועל חייהם של מליוני אנשים.

עם כל זאת, ארגונים עסקיים רבים מתלבטים לעיתים קרובות כיצד ליישם את האחריות הנדרשת מהם. לטובת מי לפעול ועם מי לשתף פעולה? האם לא כדאי להעדיף פעילות חברתית, שלעיתים נתפסת כמשמעותית ומיידית יותר מאשר הפעילות הסביבתית? למרבה המזל ישנו פיתרון אשר מאפשר לרקוד על שתי החתונות: מיקוד הפעילות והתרומה לסביבה ולקהילה בחינוך לקיימות. בתי ספר ומוסדות לימוד רבים קיבלו על עצמם להפעיל תוכניות לחינוך סביבתי, אך מתקשים בהשגת מימון מספק לתוכנית או בקבלת ידע ומשאבים תוכניים.

אנו עדים לסממני המשבר הסביבתי ההולך ומחריף, הנותנים את אותותיהם גם ברמה המקומית וגם ברמה הגלובלית. מצב זה קורא לחינוך סביבתי רלוונטי, חינוך המגביר את מעורבותם של אזרחי היום והמחר. הרשת הירוקה, לדוגמא, שהוקמה כארגון חינוכי לשינוי חברתי לפני למעלה מעשור במטרה לקדם את החינוך לקיימות במערכות החינוך והקהילה בישראל.

בתפר המחבר בין החברה האנושית לבין הסביבה שאנו חלק ממנה, יש לכל מקום סיפור משלו, צרכים שונים ודרך התמודדות שונה. הרשת הירוקה  כמו גם החברה להגנת הטבע והמועצה לישראל יפה תומכות בחיזוק של מארג הקשרים בין אנשי החינוך, התלמידים, הגופים והמוסדות הציבוריים המקומיים - לבין קהילותיהם – ליצירת ידע ולבניית יכולות לעשייה סביבתית משותפת.

בנקודה זו יכולים להשתלב התאגידים ולהרתם לקידום החינוך לקיימות- בגדר מתן חכות, ולא דגים. חברת אפלייד מטריאלס, חברת הייטק מרחובות, למשל, מסייעת כבר ארבע שנים לפעילותן של הרשת הירוקה והמועצה לישראל יפה באשדוד וברחובות וחברת מכתשים אגן מסייעת לחברה להגנת הטבע בבאר שבע בהדרכות והשתלמויות למורים ותלמידים בנושאי סביבה וקיימות, ופעילויות סביבתיות לילדים בבתי הספר. כך, לצד מהלכים סביבתיים פנים-ארגוניים, יכולים תאגידים ליישם את מדיניותם הסביבתית מעבר לד' אמותיהם הרחבות, ולסייע בהפצת הידע הסביבתי בקהילה.

המשפט הכל מתחיל בחינוך הוא אולי שחוק, אך הורים רבים יכולים להעיד כיצד ילדיהם מקפידים על משטר מיחזור ואריזת סנדביצ'ים סביבתי למהדרין, הודות לתוכניות חינוכיות כאלה ואחרות. חינוך לקיימות, מושג שמהותו היא שמירה על הסביבה למען הדורות הבאים, מעניק לקהילה - דרך הילדים- ידע וכלים לניהול משק בית סביבתי, לצד ערכים כמו שמירת טבע ואהבת החי, צדק חברתי וצדק סביבתי. כי אם לא תמחזר, אבא, יבוא שוטר.