בתחילת נובמבר נערכה ברבת עמון, בירת ירדן, הועידה השנייה לממשל ואחריות תאגידית. כמי שעוסק בנושא שנים רבות, הוזמנתי על-ידי מארגני הועידה ליטול חלק, גם אם בפרופיל נמוך. הייתי המשתתף הישראלי היחידי שהוזמן לוועידה.
ניכר בעליל כי השרים, ואף בית המלוכה, מבינים את חשיבות האחריות התאגידית לכלכלת האזור ולפתיחתו בפני העולם. מארגני הכנס הזמינו גם אנשי עסקים רבים, אחת מהן הייתה הגברת קתלין ווגן, סגנית הנשיא של בנק המשכנתאות וולס פארגו (Wells Fargo), אשר דיברה על החוויה המתקנת של משבר המשכנתאות בארה"ב והשוותה את הממשל התאגידי לשעון יקר עם הרבה מנופים וקפיצים, שצריך לאזן כל הזמן בין רווחי ארגון לצרכי הלקוחות.
הועידה, כמו ועידות דומות בישראל ובעולם, עסקה בהחלפת ידע והתעדכנות מקצועית בנושאי הממשל התאגידי והאחריות התאגידית אבל התרשמתי מכמה מאפיינים יחודיים:
1. שת"פ ממשלתי: החברות באזור זוכות לשיתוף פעולה יוצא דופן מהממשלות בזכות ההבנה שהגדלת השקיפות והאתיקה תייצר שיפור בהשקעות הזרות במזרח התיכון וזהו אינטרס משותף לכל המגזרים.
2. חברות משפחתיות: מושב מיוחד עסק בממשל תאגידי בחברות משפחתיות, שגם בני המלוכה בנסיכויות שולטים בהן. כמו בישראל, גם כאן, יש לעיתים בעיה להסביר למייסד החברה מדוע הוא צריך דח"צים בדירקטוריון או מדוע יש להפריד את תפקיד היו"ר מהמנכ"ל. אחד המשתתפים הלבנונים אשר עומד בראש חברת אחזקות גדולה סיפר, בחצי בדיחה, שאצלם "הכלל הוא: דירקטוריון של שלושה, כאשר שני דירקטורים צריכים תמיד להיעדר!"
3. נשים באחריות תאגידית: הייצוג הנשי בכנס היה מרשים, הופתעתי לראות כי שלושה מתוך ארבעת הדוברים הראשונים במושב הפתיחה של הכנס היו נשים, בהם שרת הכלכלה והפיתוח האזורי של ירדן- הגברת אום עלי. מנהלי האחריות החברתית והתרומה לקהילה הן ברובן נשים, רק שכאן חלקן עוטות רעלה. וכמו בישראל, הממשל התאגידי, במיוחד במגזר הפיננסי, מובל על-ידי גברים.
4. נושאי התרומה: התרומות בעולם הערבי, שהחלו כחלק ממסורת האסלאם (זכאת ברמדאן וצדקה) עוברות, כמו אצלנו, לפסים יותר אסטרטגים ויותר ממוקדות בהתאם לפורטפוליו ולערכי המותג של החברה. אולם, בשונה מבארץ, הן גם מהוות מנוף לחיבור משפחות המלוכה והאוליגרכיה לעם ולקהילה. כך לדוגמא, הוצגה חברה סעודית אשר תורמת 10% מרווחיה לקהילה (הרבה יותר מהמקובל בישראל). המלך בסעודיה, הסולטן בעמאן, כמו גם המלכה ראניה בירדן, הקימו קרנות גדולות אשר מסייעות לילדים בסיכון ולחינוך ומסייעות בכך גם לקירוב לבבות.
5. חשיבה אזורית: מדינות האזור הקימו פורום לאחריות תאגידית ובו הן משתפות פעולה וידע בנושא כחלק מחשיבה אזורית. אנחנו, שחיים בדרך כלל בבועה גיאוגרפית ופוליטית, מתקשים לחשוב באמת במונחים אזוריים של קידום האזור מול שאר העולם.
6. השתתפות: בזכות התרבות או החדשנות והעניין בנושא אחריות תאגידית, ניכר היה כי מרבית המשתתפים באו ללמוד ולא נראו מחוץ לאולמות הדיונים, כמו שקורה בועידות העסקים הישראליות.
7. שימוש באינטרנט: השימוש באינטרנט כפלטפורמה לתרומות ו/או להתראות עובדים בנושאים אתיים עדיין בחיתוליו, אך העניין בו רב. רוב מדינות ערב, גדולות מאוד בשטחן, ודאי כאשר מדובר בחברות אזוריות אשר פועלות במספר מדינות יעד, הרי שיש יתרון גדול בלייצר תקשורת סביב פלטפורמות דיגיטליות ואינטרנטיות.
8. סוגיית הרגולציה: מרבית המשתתפים סברו כי יש מקום להגדלת הרגולציה בנושא כגורם אשר יאיץ את התפתחות התחום. ובשונה מועידות דומות בישראל, היתה נוכחות רבה של רגולטורים, בעיקר מלבנון, מעומאן ומאבו דאבי, אשר מנסים לבנות סטנדרטים חדשים לאזור תוך שיתוף פעולה עם המגזר הפרטי. כך לדוגמא, נציגי הרגולציה הביעו עניין רב בסקירה שעשיתי על תהליך הכתיבה של קוד גושן לממשל תאגידי ועל 'מדיניות האמץ או גלה' הנהוגה בישראל בהקשר זה.
9. דיווחי קיימות: הנושא של דו"חות סביבתיים-חברתיים (CSR Reports) עוד יותר חדש מאשר בישראל ו-2 הדו"חות שנעשו עד היום בעולם הערבי היו מסעודיה, אחד של בית חולים והשני של בנק NCB, הבנק הלאומי של סעודיה.
10. יועצים לאחריות תאגידית: בעולם הערבי קיימות שתי חברות מובילות לאחריות תאגידית אחת בסעודיה ואחת בירדן, שתיהן מובלות על-ידי נשים שלמדו ועבדו באנגליה ובארה"ב והביאו איתן את התפיסה לאזור.
11. גופים בינ"ל: ה-OECD, הבנק העולמי וקרן המטבע, השתתפו בכנס והם שחקנים בתחום, כיוון שהם רואים בו מנוף לשיפור התחרותיות הכלכלית של האזור מול העולם.
12. היחס לישראל: כל המשתתפים מלבנון סעודיה וודאי הירדנים והמצרים קיבלו אותי בסבר פנים יפות למרות שהכווייתים והמשתתפים מסולטנות עומן טרחו להדגיש בפניי שהם אוהבים יהודים אבל לא את ממשלת ישראל.
לסיכום, הגם שבעולם הערבי הנושא עדיין בחיתוליו, אני מעריך כי הפער יצומצם במהירות עקב תחושת החשיבות ושיתוף הפעולה בין כל המגזרים במטרה לקדם את האזור מבחינה כלכלית.
הכתבה מבוססת על מאמר שכתב עברי ורבין לעיתון גלובס
.gif?BannerID=177)
.jpg)
