בכל גינה או חלקה חקלאית יש שאריות של צמחים במהלך הגידול או בסיומו. במהלך הגידול גוזמים ומעצבים את נוף העצים והשיחים, ענפים יבשים נושרים וכך נותר חומר צמחי יבש.
אז מה עושים עם הגזם והענפים היבשים?
אם הם אינם מטופלים כראוי, אופס.. יש מפגע סביבתי, כי חוץ מכיעור, יכול להיווצר ריח רע וגם מקור מצוין להעברת מחלות על ידי מזיקים. אם לא הזכרנו שריפה זה המקום. גזם בלתי מטופל יכול להתלקח בין אם באופן מקרי או מכוון. במקרה זה יש גם זיהום אוויר שמתבטא בפיח ובדו-תחמוצת הפחמן, שכדור הארץ ממש, אבל ממש, לא אוהב!
על פי חוק החל מ-1 בינואר 2009 חל איסור על שריפת גזם חקלאי שאחראי ל-30% מפליטות הדיאוקסינים (חלקיקים קטנטנים שפגיעתם רבה בילדים ובקשישים).
כמויות רבותי
במגזר העירוני מייצרים כ-500 אלף טון גזם בשנה, המהווה בין 4% ל-7% מהפסולת המוצקה. במגזר החקלאי מייצרים כ-250 אלף טון לשנה, על פי תחשיב של 300 ק"ג גזם לדונם מטע (מתוך תכנית המתאר הארצית לטיפול בפסולת).
המשרד להגנת הסביבה אסר על פינוי גזם לאתרי הטמנה, בשל הנפח הגדול הנדרש להטמנתו, ובשל הבזבוז באי ניצולו לקומפוסט ולחיפוי גינות.
חיפוי אולטימטיבי
פיזור שכבה של 8 עד 15 ס"מ של גזם עץ מרוסק תביא תועלת רבה:
· חסכון של 40-70% מכמות מי ההשקיה בשל הקטנת האידוי.
· מניעת עשביה, בשל חסימת קרני השמש, מכאן מניעת ריסוסים ומניעת זיהום מי תהום.
· תועלת לצמחים מהעשרת הקרקע בפחמן כתוצאה מהתפרקות הגזם.
· הארכת משך הפריחה ותרומה לבריאות הצמחים, עקב הקטנת משרע הטמפרטורה בקרקע.
· שיפור חלחול מי הגשם להעשרת מי התהום.
· מניעת הידוק הקרקע ואפשרות לשורשי הצמחים אוורור והתפשטות.
· החזרת חוב לטבע על ידי השבת החומר האורגני חזרה אל אמא אדמה.
קומפוסט
הגזם הגרוס משמש כמקור להעשרת פחמן בתהליך הפיכת פסולת אורגאנית לקומפוסט. גזם מרוסק חשוב גם כשאחוז הרטיבות בחומר האורגני גבוה.
מקורות השראה
רשויות שונות מחלקות גזם מרוסק לתושבים. בניהן: גן יבנה, משגב, אריאל ועוד.
דרשו מהרשות שלכם לנהוג כמוהן!
על הגינה של ראלף ובטי סאלינג'ר שהפכו 200 דונם בקיבוץ כפר רופין למפעל מיחזור פורח, תרתי משמע, כדאי לקרוא בקישור הזה.
קראו עוד על מיחזור בטור של דר' ענת גונן