משפחתי היונקת

חג הביכורים עוסק באופן קבוע בתינוקות חדשים, מוצרי חלב ושיבולים ואכן, הקשר ביניהם ברור. זיו מצל מדבר אמר לי פעם ש"קיימות זה לדעת להכין את: הלחם שלך, היין שלך והבית שלך" אז אפשר לומר שחג הביכורים עוסק בלחם (שיבולים) שתייה (חלב) ובבני ביתך, ולכן גם בקיימות.

 

זה מוביל אותי לנקודה הבאה, המצערת לדעתי- אנו שותים יותר מידי חלב בבית. כמו כל תחום מתחומי בעלי החיים המתועשים גם הרפת החולבת לוקה בבעיות. ואנחנו לא שואלים את עצמנו את השאלה המרכזית "האם אדם מעל גיל 5 אמור לשתות חלב?".

 

נתחיל מההתחלה, כמו שאני מספרת לילדיי. פעם הייתה פרה, היא חיה בעדר עם הרבה פרות (נקבות) ופר אחד, כשהפרה התבגרה הטבע עשה את שלו והיא המליטה עגל לעולם. כשהעגל נולד, העטינים של אמא פרה כבר היו מלאים כל טוב, מהקולסטרום (החלב הראשוני מלא הנוגדנים) ואחר כך בחלב מלא הורמוני גדילה ושומן ובסוף חלב מיימי של סוף תקופת ההנקה של העגל. הגיע יום שלפרה הפסיק החלב עד שהמליטה עגל חדש. בביקורנו האחרון ברפת, בני היה בן 3 חודשים ועוד הנקתי- צרמו לי כמה דברים:

1)      העגלים בני היום, בכלובי צינורות הברזל (קולטים), שמחפשים את אימם וגועים.

2)      האמהות עם העטינים המפוצצים שעומדות בצואתן ומחפשות את העגל.

3)      מדבקות השיווק שחילקו "חינם" לילדים- "3 מוצרי חלב ביום".

 

ובכן אין ספק שרובינו צרכני חלב וזה סימן שמחלקת השיווק עושה עבודה משובחת. על פי נתונים של משרד החקלאות, ישראל מחזיקה בשיא העולמי בתנובת הפרה: 11,653 ליטר חלב בשנה- על איכות החלב לא התפרסמו נתונים. גם בצריכת החלב אנו צרכני חלב מובילים: בשנת 2009 צריכת מוצרי החלב לנפש היתה 200 ליטר חלב בשנה. זה שקול לכ-1000 כוסות חלב בשנה לאדם. אנו ממש עגלים קטנים.

 

אותי הנתונים הללו לא ממש מעודדים- מלבד עלויות סביבתיות עצומות שלתעשיית משק החי יש על חיינו (אותם אנו משלמים ממיסינו), העלויות הבריאותיות כנראה הרבה יותר יקרות ממה שנדמה לנו. אני כל פעם נזכרת בחבר שלנו, שהיה רפתן במשך שנים רבות, שלא רוצה ולא מסוגל לגעת במוצרי חלב.

 

בחג השבועות הזה בחרתי לחגוג לביתי ולילדיי עם לחם משובח מאפה ידיי בזכות השיבולים, עם שבעת המינים (אלו שבשלים כעת) ואת החלב להשאיר לעגלים ולגדיים.